<h1>תמים דעים להראב"ד סימן מ"ג</h1>
<h2>דף עא:</h2>
ענין העסק לרב רבי אברהם בר דוד ז"ל ברבית. ישראל שנתן משכונו לע"א בשביל חובו למשכנו לישראל בשביל חובו אם מותר לישראל לגבות רבית הואיל וישראל נותן אותו רבית ואם יש חילוק בין ידע ללא ידע. דע אם קבל הישראל עליו לתת הרבית אין לבי נוטה בזה להיתר לפי שאין הע"א קונה משכונו של ישראל וזה אינו מלוה אלא על המשכון ואין לו על הע"א כלום ואע"פ שאין שליחות לגוי נעשה כמי שהוליכו הקוף והכל של ישראל ואם לא היה שם משכון ואמר לו צא ולוה אותם עלי היה מותר הואיל ואין שליחות לע"א והע"א בשביל עצמו הוא לוה אבל עכשיו שנתן לו משכונו והמלוה אין לו סמך כי אם על המשכון והע"א אינו חייב באחריות המשכון לא לזה ולא לזה שהרי ברשותו שמו לישראל במשכון ברבית הנה הע"א מסולק מן האמצע וישראל נוטל משכונו של ישראל ומלוה עליו ברבית ואסור אפי' לא ידע וכ"ש אם ידע. וכן ישראל שנתן משכונו לע"א ללוות עליו ואינו בעל חובו והלך ומשכנו לישראל כיון שאין הע"א חייב באחריות המשכון שהרי בשליחותו משכנו לישראל אסור ליטול ממנו רבית. ודין אחד הוא לזה ולמי שמוסר לו משכונו בשביל חובו. אבל אם בא בטענה שיאמר איני מאמינך שיהא של ישראל כי בחזקת עצמך לוית מותר אלא שדינו מסור לשמים. ואם נטל אין מוציאין מידו. עוד יש לומר כיון שנוטל המשכון בידו סלוקי בלא זוזי אפוקי מניה הוא ויכול לגבות עד כדי דמיו אלא שמודיעין אותו כי אבק רבית הוא נוטל ואם הוא ירא חטא אסור ליטול אותו.
